רש"ש על ראש השנה ל:

גמרא א"ל ר"ז לאהבה בריה כו'. עירובין (צו ב):

גמ' שם תמיד של ר"ה שחרית קרב כהלכתו. בט"א פשיטא ליה דבכל יו"ט ג"כ לא היו משנין שחרית (ואף במנחה) שיר של חול. אבל מהמ"א סי' קל"ב סוף סק"ד ל"מ כן ע"ש. ומש"כ שם המהש"ק כשחל ר"ח בשבת היו אומרים שיר של ר"ח ושל שבת. נעלם ממנו הרמב"ם פ"ו מהלכות תומ"ס ה"י שפסק דאין אומרים של שבת כל עיקר וע"ש בכ"מ. אך שם מיירי בשיר דמוסף אבל של תמיד משמע דלא שינו משאר שבתות וכן בחל ר"ח בחול ג"כ לא שינו בתמיד שירה דיומו ועמש"כ בסוכה (נה) עוד קצת מענין זה:

גמ' שם ואם באו עדים אחר תמיד של שחר אומר הרנינו. נראה דר"ל במוסף וכ"מ ממה שמדייק בסמוך אא"ב כו'. אך מפרש"י ל"מ כן ויש לכוונו בדוחק קצת למה דפרישית:

רש"י ד"ה הריעו. והוא שיר של ה' בשבת שחרית. ל"ד שחרית דנראה דבכ"י היו אומרים שירים המבוארים לקמן בשחרית ובמנחה וכ"ה בט"א בד"ה לא היה אומר וכ"מ ברמב"ם:

תד"ה ונתקלקלו. עט"א. ומש"כ וה"נ ל"ל דל"ש עשה דהשלמה אלא לאחר הקטרת התמיד כו'. כן אסיקו התוס' במנחות (מט ב) קרוב לסופו. ותימה על הרב ז"ל שלא הביאם. ומש"כ על הא דפשיטא להו להתוס' דעליה השלם ל"ש אלא בהקטרה א"כ לר"פ דאמר מעלה ומלינה מ"ט דת"ק כו'. התוס' שם כתבו דאסור מדרבנן גזירה משום הקטרה ונראה שנעלמו דבריהם מהרב ז"ל במחכ"ת. ועל יתר דבריו עמש"כ בק"א בס"ד. ונשמט שם אחר מש"כ דפרים הנשרפים כו' נשרפים אפי' בלילה כו'. דכן מצאתי בירושלמי יומא ס"פ שני שעירי וז"ל שם מהו שיהיו כשרים בלילה כו' אינו דין שיהו כשרים בלילה ע"ש:

בא"ד ומיהו אפשר לומר כשלא באו. ק"ל דא"כ היה אז אלול מעובר ואמרי' לעיל (יט ב) דמימות עזרא ואילך ל"מ אלול מעובר וכן פרש"י בביצה ו' דאז קבלו אה"ע מהמנחה ולמעלה: