רש"ש על ראש השנה כט.

במשנה חש"ו א"מ אה"ר יד"ח וכ"ה הלשון בזה הכלל. ול"י כוונת לישנא דאה"ר הכי את היחיד מוציאין:

גמרא טומטום א"מ לא א"מ כו'. עט"א שהקשה דהא הוי ס"ס כו' ותירץ על פי סברת התוס' דנדה (כז) ד"ה חומר משום דלפעמים תתהפך הס"ס כו' ע"ש. (ומה שתמה הגרע"א בתשו' ו' על ראיה זו ע"ש לכאורה הרגיש בזה הט"א עצמו במש"כ ול"ל כו' דהתם כו' באשה זו גופה כו' ולכן הביא עוד מפ"ט דנדה ע"ש). אבל אנכי תמה משני שבילין דבזא"ז ד"ה טהורין ושם ג"כ הס' מתהפך ע' פסחים (י). וגם באדם אחד יוכל להתהפך כשיזה וישנה ויטבול וילך בשביל השני עי' בפ"ה דטהרות מ"ג (וזה יקשה גם על התוס' והגרע"א ועמש"כ בתענית יב ב) ובכתובות ספ"ב כתבתי ישוב לזה בס"ד. ועי' רמב"ם בפי"ט מהל' אה"ט ובמל"מ שם. ועי' עוד בגמ' ס"פ הדר. ומה שאמר ולא את שא"מ דלכאורה הוה זו ואצ"ל זו עמש"כ בזה בחדושי ש"ע סי' תקפ"ט:

גמ' שם מי שחציו עבד כו'. עט"א ועמש"כ ביבמות (צט ב) בס"ד:

גמ' שם תני אהבה כו' חוץ מברכת הלחם כו'. עמש"כ בברכות (מג):