רש"ש על ראש השנה כז:

במשנה וכן מי שהיה עובר כו'. עתוי"ט. ול"נ משום דבשניהם שנים שומעים קול א' זה יצא וזה ל"י. ונ"ל עוד דהאי אע"פ כו' זה כיון לבו כו' שב על שניהם ר"ל גם על התוקע לתוך הבור כו'. דזה כיון לשמוע קול שופר וזה לא כיון לזה ושמע קול הברה ודלא כמסקנת הרא"ש [אבל לקמן דאמר הכי זה מקום חיובא הוא לאותן העומדים בבור משמע קצת כי הרא"ש דלאותם העומדים על שפתו לא מ"ל שיצאו ועי' ט"ז סי' תקפ"ז סק"א] . אלא כדמשמע מפרש"י וכפשטא דלישנא דרב הונא דהחילוק אם קול שופר כו' ואם קול הברה כו' לאותן העומדים על שפת הבור. ויש להמתיק עוד דכמו בתוקע לתוך הבור אותן שבבור לעולם יצאו ודעל שפתו יש חילוק כן מי שהוא בבהכ"נ מסתמא יצאו כמ"ש המ"א בסוף סי' תקפ"ט והחילוק אינו אלא למי שהיה עובר אחוריו כו':

גמרא איכא דרמי להו מרמא כו'. עי' גה"ש ועי' מש"כ עליו בסוכה (טז):

תד"ה ניקב. עי' מש"כ בדבריהם בחדושי שו"ע סי' תקפ"ו בס"ד: