רש"ש על ראש השנה יח.

ברה"ע כאן קודם גז"ד כו' ה"נ ביחיד. ק"ק דא"כ ה"מ לשנויי דאידי ואידי לאחר גז"ד והא ביחיד והא בצבור:

שם ביחיד אימת כו'. ק"ק מה זו שאלה הלא תניא לעיל השב בינתיים מוחלין לו כו':

רש"י במשנה ד"ה ועל אב. והולכין כל ח' הימים. לכאורה ה"נ דהולכין גם בט"ב עצמו. בשלמא הא דפירש עד הפסח דמשמע דבחוה"מ אינם הולכין אף דהיה נ"מ ליו"ט האחרון. די"ל משום הא דריו"ח לקמן (כא) אבל הכא קשה. וגם שם יש לדון דאם נתקדש החדש ביום ל"א דאדר ילכו בחוה"מ בכדי שלא להקל בדברים שהתירו ביו"ט שני של גליות כגון לענין מת וכדומה:

רש"י ד"ה ועל אלול. ועושין ר"ה ביום ל' לאלול בגולה. גם בא"י צריכין לזה דבר"ה א"י לידע אימתי נתקדש תשרי:

תד"ה ועל אלול. וגם למחרתו כו'. אבל מלשון רש"י מבואר שלא עשו אלא יום אחד שהרי כתב ואע"פ שספק כו' הולכין אחר רוב שנים וכ"מ מדבריו לקמן (יט ב) בד"ה והא קמקלקלא ר"ה וכן הבינו הט"א. ולכן ל"ד התוי"ט בהעתקתו דברי התוס' בדרך ביאור ע"ד הרע"ב שכתב לשון רש"י. ואולי י"ל דכוונת רש"י על עיקר ר"ה דאינו אלא יום הראשון דבשני מקילינן לענין מת ולמיכחל עינא לנהרדעי בביצה (כב):