רש"ש על ראש השנה טז:

גמרא כ"ש שאין תוקעין לה בתחילתה מריעין לה בסופה. אולי יכוין שיהיה לה ח"ו צרות ורעות שיצטרכו לגזור תענית בגללם ויתרעו בשופרות כדאיתא בתענית פ"ב:

גמ' שם ומה טומאה חמורה כהנים מוזהרים ישראל א"מ כו'. עט"א דמסיק דמבני אהרן דמיותר הוא דממעט בנ"י. והב"א הקשה עליו מגמרא דיבמות דמוכח שם דגם אי לא הוי כתיב בני אהרן הוה ממעטינן בנ"י ע"ש. ול"נ דשם הכוונה דאפי' לא היה כתוב בני אהרן אלא אהרונים בשם היחס כמו דכתיב לוים:

גמ' שם ג"ס נפתחים בר"ה א' של רשעים כו'. ברי"ף ורא"ש הגי' צדיקים קודמים לרשעים והוא הנכון:

תד"ה ותוקעין. הא אמרי' בסוף ראוהו ב"ד כו'. בחדושי הגרע"א תמה דלא דמי דהתם אילו מתרמי צבורא כו' הוא עושה המצוה כו' אבל הכא כו' הוא אינו עושה המצוה שכבר יצא כו' ע"ש. ול"נ דאדרבה התם כיון דכבר עלה לדוכן פ"א שוב אין עליו מצוה כמ"ש התוס' שם. אבל הכא כיון שכ"י ערבין זב"ז דמה"ט אע"פ שיצא מוציא ודאי עושה מצוה בתוקע להוציאם: