רש"ש על ראש השנה טז.

גמרא אלא אר"ח טעמא דר"י מהכא כו'. לכאורה יפלא הא ר"י גופיה קאמר טעמא אחרינא וכה"ג פריך לקמן (כו) והכא לא שייך תירוצא דשם דהא טעמא פריכא קאמר. וי"ל שכן היה דרכם לומר טעם שאינו עיקר רק להקשות בו על דברי חבריהם כמו בזבחים (עז ב) וע"ש בתד"ה אודו לי וכה"ג מצינו בכריתות (טו) במשנה וברייתא שאמרו טעם שאינו וכן מצינו לאליהו ז"ל בב"מ (קיד) ע"ש בתוס' ועי' סנהדרין (נד ב) ברש"י ד"ה דכי כתיב ג"כ כזה ועמש"כ בפסחים (לח) ובזה מיושב הגמרא דקדושין (מג) שמאי הזקן כו' שנאמר כו' מ"ט דשמאי כו' ע"ש בהגרי"פ:

גמ' שם ומפני מה אמרה תורה נסכו מים בחג מפני שהחג זמן גשמי שנה הוא אמר כו'. כ"ה ברי"ף ורא"ש ונכון:

גמ' שם אלא למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין כו'. עי' במאור בסוף מכלתין פי' נכון בזה:

רש"י ד"ה נידון לשעבר. ביוה"כ כו'. כצ"ל בלא ו':

רש"י ד"ה להבא. וכן לשון משנה במס' נדרים כו'. ע"ש במפרשים ותראה שאין משם ראיה. ואנכי מצאתי כזה בכתובות פ"ט מ"ו היורשין משביעין אותה על העתיד לבוא ע"ש:

בא"ד ומשום דקרי לההוא דאשתקד כו'. כצ"ל:

רש"י ד"ה קדים סליק. וגדל קצת כו'. תימה דהרי אף שנזרעים כדרכן נגמרין בפסח דהוא זמן קציר שעורים. (ורשב"ם בב"ב (לו ב) בד"ה פירא רבה פי' דגידול שעורים הוא בג' חדשים וצע"ק) והעומר יוכיח. אך מעומר יש לדחות דהיו משתדלין בו הרבה בזריעתו בשדות המודרמות ומנונרות כדאיתא במנחות (פה) וע"ש בתד"ה וזורעה. ולמה לא פי' דסליק כמשמעו מלשון הסתלקות דמסלקין אותן מן השדה:

רש"י ד"ה אתחילת דין. אבל גזר דין כו'. כצ"ל:

רש"י ד"ה שתי הלחם. כמ"ד כו'. נראה דהוא ר"ת מן כמאי דאמר דר"י עצמו קאמר לה שם: