רש"ש על פסחים צג.

גמרא ר"ע לטעמיה דקסבר אין שוחטין וזורקין על טמא שרץ. עי' בהגרי"פ ומרש"י ותוספות משמע דל"ג לטעמיה ועמש"כ לעיל (סט ב) בכאן בס"ד] :

גמ' המצורעין והמצורעות. נ"ל למחוק והמצורעות. עיין רפ"ב דכריתות במשנה ובגמרא וכן בתוספתא ליתא וכמ"ק לקמן בפירוש רש"י:

גמ' וכמ"ד הורצה. מהתד"ה דאי. נראה דל"ג לה:

גמ' רבי סבר שני רגל בפ"ע הוא. נ"ל דר"ל ע"ד שאמרו (בחגיגה ט) כולן תשלומין זה לזה ע"ש בפרש"י ולכן אפילו לדידיה אם הזיד בראשון ועשה אה"ש פטור מכרת ובפרש"י לא ראיתי סתירה לזה ודלא כצל"ח דפשוט ליה מפרש"י דלרבי חייב כרת בזה כמו לר"נ***):

גמ' א"נ קרבן ה' כו' בשני. נראה דדריש ליה בלשון או דכמו דמצינו דאו משמש במקום אם כמו שפירש רש"י (בויקרא ד כג) בפסוק או הודע אליו חטאתו (ונ"ל דכן נמי מתפרש או אל המזוזה דר"פ משפטים לפי קבלת חז"ל שהביא רש"י שם דר"ל אם הדלת עומד אצל המזוזה ויתורץ בזה קושית הרא"ם) כן משמש אם במקום או וכ"כ רש"י שם וכמו ההצליח ה' דרכי אם לא היש ה' בקרבנו אם אין אחד משמושיו של כי הוא אי דר"ל אם כמו שפרש"י בריש ר"ה וכן יתפרש בשלהי גיטין ורע"ס כי מצא כו' א"נ מצא בה ע"ד ונכון בעז"ה:

רש"י ד"ה מי מחייבא. דקתני נדות ויולדות. נ"ל דצ"ל זבות ויולדות כבדבור הסמוך לקמיה ונדות דשביק נראה דל"ג לה בברייתא:

תוס' ד"ה דאי. ומ"ד הורצה אסיקנא לעיל דסבר שו"ז כו'. נ"פ דכוונתם על הא דלעיל בסוגיין ור"נ א"ל כו' ואנא ס"ל כמ"ד שו"ז על ט"ש והמציין שגה: