רש"ש על פסחים ז:

גמרא מציאה ממציאה כו'. נ"ל דר"ל ודלפינן דכוונת הכתוב שלא ימצא אפי' ע"י חפוש דנר ולכן ממילא צריך לבדוק מקודם בחפוש כזה:

רש"י ד"ה פסח. הבעלים נצטוו כו'. לכאורה מזה סתירה להש"ך בחו"מ שפ"ב סק"ד שכתב דמי שהוא מוהל אינו רשאי ליתן לאחר את בנו למוהלו ומבטל בזה מ"ע. הרי שחיטת קדשים דג"כ נצטוו בעליו ובכולי הש"ס מוכח דכהנים היו רגילין לשחוט. ועי' מש"כ בברכות (לא ב) אמנם ק"ל הרי במנחות (יט) אמרי' אי מה כו' אף שחיטה בבעלים וההוא לא מצית אמרת כו'. וצ"ל דהתם הכוונה שאינה לעיכובא אבל מ"מ מצוה בבעלים והעיקר נ"ל דכונת רש"י שהבעלים נצטוו שישתדלו בשחיטת קרבנם אם ע"י עצמו או ע"י שלוחן:

רש"י ד"ה ונרות מנר. דכתיב בנר יחידי כו'. עיין בחדושי אנ"ש שבגליון הרי"ף: