רש"ש על פסחים עו:

רש"י ד"ה א"ל רב. משום דפת צוננת וחבית מגופה כו'. הגרי"פ הגיה או חבית ונראה שנעלם ממנו דברי מהרש"ל:

רש"י ד"ה חמשה דברים. אין לך בצבור קרבן נאכל כו'. כצ"ל וכ"ה בהרע"ב

תוס' ד"ה ה"ג. שאין הטעם תלוי בכך כו'. לכאורה אדרבה דמקרא דוחגותם כו' פסיקא ליה דל"ד שבת ובכדי של"ת דשאני שבת דחמיר וענוש סקילה לזה אמר דהטעם דל"ד הוא משום דאית ליה תשלומין ולכן ה"ה דל"ד טומאה מה"ט:

בא"ד ועוד פסח נמי א"ל תשלומין בשני כו'. צ"ע דהא דפסח דחי טומאה היינו דוקא שרוב הצבור טמאין וצבור אינן עושין אה"ש כגון רובן זבין. ומש"כ עוד ועוד חגיגת ט"ו כו' נ"ל דג"כ ל"ק היא דא"ת דמה"ט תדחה אה"ט שוב תיהוי חזי בראשון ותהיה לה תשלומין כ"ש (ועי' צל"ח) וכה"ג כתב הט"א (בחגיגה ט) לענין אם חל יו"ט א' בשבת. אבל מ"מ מזה תיהוי תיובתא להרב ז"ל דהתם מסיק לענין שבת דמפני זה אמרינן דכחו"ח תיקו אדוכתא דא"ד אה"ש ויש לה תשלומין וכאן אמרי' דאין לו תשלומין ואפ"ה א"ד אה"ט: