רש"ש על פסחים עה:

רש"י ד"ה על שפך. דכתיב ביה באש הוא. כצ"ל:

[רש"י ד"ה רבינא. דמתני' שבשתא היא כו'. לכאורה י"ל דלא משבש לה אלא דמפרש דנכוה בגחלת קאי למעלה אאין לי ולא על מנין דלמטה] :

רש"י ד"ה ארזים. ועל חירם מלך צור נאמר. תמוה דבנבואת פרעה נאמר ועל אשור קאי. ובאמת יש לתמוה מדוע לא הביא רי"צ מקרא מוקדם (ביחזקאל כח ג) כל סתום לא עממוך ושם נאמר על מלך צור. ואולי לפני רש"י היה הגי' מקרא זה ונצטרך להגיה גם בדבריו:

רש"י ד"ה נטף מרוטבו. מפרש בגמרא בסלת רותחת. הא דל"ק ברישא גבי עה"ח דבגמרא מפרש בחרס רותח הוא דכיון דפי' שם נטף בתנור ממילא מישתמע דהחרס פי' של תנור עי' לקמן בתד"ה תנן ולהכי גם רי"ר א"ש לא הוצרך לשנות רק אסלת ועל הרע"ב יש תפיסה שהשמיט תיבת בתנור מלשון רש"י ואפ"ה לא ביאר דמיירי בחרס חם:

תוס' ד"ה לפי. ונראה לר"י דבירושלים גזרו כו'. הב"א כתב דבירושלמי יליף התיר מכירת מע"ש מק"ו מתרומה וש"מ דאף מדרבנן ל"ג אטו פדיה כמו דל"ג בתרומה ול"ד דבתרומה לא שייך גזירה אטו פדיה כיון דל"ל פדיה בשום מקום. אבל מעשר דא"ל פדיה חוץ לחומה שייך שפיר למיגזר ומש"כ עוד דדברי התוס' אליבא דר"מ דמדאורייתא אין מוכרין אותו והא דהוצרכו לטעמא דגזירה הוא לענין דיעבד שתתבטל המכירה א"נ כלל דהא מתניתין ל"א אלא לישנא דלכתחלה ומנא להו להתוספות דאף בדיעבד בטלה ולחדש גזירה: