רש"ש על פסחים עה.

רש"י ד"ה חתכו. ולא הבדיל כו'. עי' לעיל (עד) תוד"ה נחתך:

רש"י ד"ה קמ"ל. גז"ש כו' נמי כו' דר"נ לאפוקי זמורות. עי' מהרש"א ועדיין לא הונח לנו מדוע לא פירש"י כפי' מהרש"ל ואין לומר משום הא דאמרינן (בכתובות ל) וש"ד דין ד"מ לא בטלו כו' ומי שנתחייב שרפה או נופל בדליקה דז"א דהא אמרי' שם או נחש מכישו וזה ודאי אינו שרפה דמיתת ב"ד כמו אבר מעיקרו אלא שם ר"ל דוגמתן כדפירש"י התם ולהכי לא קאמר שם ד"מ ב"ד אלא ד"מ סתמא. ולזאת מה שהקשה הרש"א בח"א (בסנהדרין קו ב) ד"ה ד' מיתות על פירש"י דהתם דאין זה שרפה האמורה בתורה ע"ש. מלבד דאישתמיטתיה שטת רש"י וד"ע שבכאן לק"מ דגם שם ל"א הש"ס ד"מ ב"ד. אבל י"ל דרש"י צפה למרחוק בב"ר ס"פ ס"ה גבי מעשה דיקום איש צרורות דשם איתא ד"מ ב"ד ועל שרפה אמר שם שעשה מדורה:

תוס' ד"ה הא. נראה לרשב"א דהמ"צ גלי כו'. תימה דא"כ אפי' תנור שגרפו נמי דלא גרע מסיד רותח וחמי האור וזה לא שמענו לרבי רק ר"ג ס"ל כן לפי הירושלמי שהבאתי לעיל:

רש"י ד"ה תשרף. כל מיני שרפה. כצ"ל: