רש"ש על פסחים עג.

גמרא שחטו שלא לאוכליו חייב מה תקן. עיין מהרש"א שכתב דעל שחטו שלא לשמו לא ק"ל דודאי תקן דפסול שלמים הוא כו' ועיין צל"ח ולי עוד קשה ע"ד דאי' (זבחים סז) ובתוד"ה חטאת העוף דא"א לעקור שום קרבן בהמה משמו לשם אחר ואולי דפסח שאני כיון דקי"ל נימנין ומושכין ממנו עד שישחט לכן אם שחטו לשם שלמים הרי משך ידו ממנו עיין לקמן ע"ב ומיירי שהבעלים עצמן שחטוהו ועוד טעמא רבה איכא בפסח שמותרו קרב שלמים ומה שאמרו בכ"ד שחטו שלל"ש פסול איכא למימר פסול ר"ל לפסח אבל כשר לשלמים או משום דשחטו אחר תמיד של בה"ע ועיין תוס' (יומא כט) ובזה היה מיושב בפשיטות קושיית הרשב"א לעיל ע"ב בתוד"ה לר"י דגם ברישא עשה מצוה דכשר הוא לשלמים ורש"י פי' (לעיל סג) במשנה בד"ה ושלא לשמו פטור דפסול הוא ושחיטה שאינה ראויה כו' ולמש"כ שחיטה ראויה לשלמים אלא דפטור מטעם אחר מפני דעל שאר זבחים פטור בי"ד:

רש"י ד"ה בדמיו אין. ואע"פ שמקריבו לעצמו. משמע דמפרש דהראיה איננה אלא מדרבי יהושע ולא מת"ק ולמה ואולי משום דא"ל דטעמו מפני דאין קרבן יחיד עצמו משתנה לשל ציבור עי' בפ"ד דשקלים מ"א בסופה בהרע"ב ותוי"ט: