רש"ש על פסחים ע.

רש"י ד"ה קופיץ. אלא לחיתוך בשר כו'. לכאורה יקשה א"כ יהא צריך לו לחתיכת בשר החגיגה אפילו לב"ת בי"ד דאף דהפסח מצותו לצלותו שלם עיין בתוספות (לקמן עד) ד"ה נחתך אינו אלא למצוה ולא מצינו זה בחגיגה אפילו לב"ת ועוד דראוי לחתוך בו אפילו הפסח אחר הצליה ונראה דתרווייהו אהדדי אמרם דלחתיכת בשר לבד סגי בסכין כדאשכחן בתמיד פ"ד מ"ג ובד"ט:

רש"י ד"ה מ"ש. והא ל"ח שמא כו' דמתוך כו'. לכאורה לא היה צריך לזה דהכא בירושלים איירי כדפירש הרמב"ם והרע"ב (ועי' תוספות חגיגה רפ"ג ד"ה האונן) וכבר אמרינן (לעיל ז) הואיל ושוקיה עשויין להתכבד בכ"י ואולי משום הר הבית דאינו מתכבד הוצרך לטעמו אולם לפ"ז יקשה מדוע אמרי' שם בהה"ב לעולם חולין ופירש רש"י ואפי' בשעת הרגל ועוד נ"ל דע"כ היתה להם שעה קבועה בכ"י לכבד בה (דאטו כל היום בלי הפסק היו מכבדים) הגע עצמך שהיתה בשעה ראשונה וא"כ יש לחוש שמא נאבד לו ביום י"ג בשעה ב' אחר הכיבוד דה"ל עוד שהות לטובלו כה"י דבשלמא התם במעות כיון דאין לתלות אלא ביום אתמול אם כן לית כאן רובא דשתא משא"כ הכא לכן הוצרך לטעם דהעם רב כו':

תד"ה והא. הא קיי"ל דא"מ ולא טובלין. תימה דהרי (בביצה יח) מבואר דאם נטמא בולד הטומאה ביום טוב עצמו לכל הפירושים יכול לטבול ביום טוב ע"ש וספק כלים הנמצאים א"צ טבילה אלא מדרבנן דל"ג בירושלים והכא משום חומרת קדשים הצריכו טבילה כמבואר ברמב"ם ובהרע"ב וא"כ ודאי לא חמיר מוה"ט וגם הא מצא בשבת עצמו והוה דומיא דנטמא ביו"ט דלא היה אפשר להטבילו קודם ולרבה ולר"י שם דמשני אליבייהו טומאה ביו"ט מילתא דל"ש כו' וה"ט המ"ל גבי כהנים כו'. יש לחלק אבל אליבא דר"ב ורבא שם אין לחלק כלל וא"כ מאי הקשו אמאי לא פריך כו':

מה שהקשה המהרש"א מדוע לא פריך אי בשבת כיון דאסור להטביל ודאי הטבילוה מאתמול משום חגיגת ט"ו נ"ל דל"ק דהרי ירושלים אסור להוציא בה עיין תוספות (לעיל סו) ד"ה תוחב ובמהרש"א. א"כ ע"כ נאבדה קודם שבת וחיישינן שמא קודם טבילה. וסכין היו מוציאין בתחיבה בצמר הטלה או בין קרני הגדי משא"כ קופיץ ואליבא דאמת צ"ל דמ"מ תלינן שנאבד בי"ג אחר הטבילה כיון דרוב עם מצויין אם איתא דנאבד קודם הטבילה בעוד יומם הוה משתכח: