רש"ש על פסחים סה:

רש"י ד"ה דם שהנפש. שה' דמים הם כו'. (ע"ש כ"ב) ובפירושו שאינן אלא ד' ועמש"כ לעיל (כב ב ע"ד):

רש"י ד"ה והא קא הוי חציצה. דבעינן לעמוד כו'. עיין (זבחים כ"ד) דיליף ליה מט"א הואיל ורצפה מקדשת כו'. (וע"ש ק"י) בתד"ה מין במינו ובמה שציין הגה"ש שם:

במשנה וחתיכת יבלתו. הצל"ח נסתפק בנולדה היבלת בשבת עה"פ אם מותר לחתכה שהרי לא היה אפשר לעשותה מע"ש ע"ש ונעלם מכ"ת ירוש' בפרקין בסוף הל' ג' וז"ל הגע עצמך שנולדה לו יבולת כו'. ומשני מין יבולת ראויה ליחתך מאתמול (וצ"ע ביבמות (ו ב) בתד"ה טעמא בסופו שכתב דבכ"ד משוינן מכשירי מצוה שא"א לעשותן מע"ש כמצוה עצמה כו' ע"ש) עוד שם בירו' הגע עצמך שחל יום הז' שלו בשבת כו'. ומשני מין הזייה ראויה מאתמול ומזה אני תמה גם על רש"י שנדחק בסוה"מ וכ' והזאה כו':

רש"י ד"ה שחיטתו. דכתיב ביום צוותו כו'. לכאורה הלא בגופי' כתיב בין הערבים ואולי משום דכתיב ביה נמי שם תזבח כו'. בערב כבוא השמש:

תד"ה אלו דברים. לרבי ישמעאל בנו של ריב"ב. כצ"ל:

בא"ד ואפילו רבנן כו'. לא שרו כו'. אלא עה"ח והשאר כו' בברזי. אבל (בשבת קי"ז) כתב בשם ר"י דלרבנן מותר לגמרי (ור"ל כדרכו ע"ש) וכתב התוי"ט שזהו גם כן דעת הרמב"ם שכתב דמפשיטין את כולו ולא חילק כו'. (ולהלח"מ שם אישתמיט תוספות דשבת ע"ש) ולי עדיין קשה דה"ל לבאר דבמונח על פתורא דדהבא אינו רשאי להפשיט את כולו כדאיתא שם אליבא דרבא ואם הוא גם יומא דאיסתנא אסור לכ"ע ע"ש ואולי דסמך על הא דאמר הש"ס בר"פ רי"ש (מנחות סד סג) לישנא דאיכא בזיון קדשים ומשמע ליה דלטעם זה מותר בכ"ע ונ"ל ראיה לדעת הרמב"ם והר"י (דבשבת קלג ב) ובמנחות שם מייתא לפלוגתתם אמלאכות דאורייתא ע"ש:

במשנה א"ל ר"א כו' מ"ר רשות למצוה. בתוי"ט וברפ"כ דשבת סבירא ליה דנותנין לתלויה בשבת ל"ד במחכ"ת דמן תולין אה"מ ביו"ט ה"ל לאקשויי דע"ז אמר הש"ס שם דר"א ס"ל דמכשירי או"נ דוחין את היו"ט ועיין בלשון התוספות לקמן (סח ב):

ומש"כ עוד בס"ד מ"מ לענין ע"ת מיקרי רשות כו'. ג"כ ל"ד דאדרבה דלענין ע"ת שאין מערבין אלא לדב"מ ע"כ דשמחת יו"ט מקרי גם כן מצוה אלא נגד מצות ביעור חמץ מיקרי רשות והכי הל"ל: