רש"ש על פסחים נג.

גמרא דתנן פגי ב"ה כו'. מילת דתנן ליתא לא בעירובין ולא בתוספתא וכן צריך למחקה מכאן:

רש"י ד"ה אוכל. ואית דגרסי של אבל והיא אבל כרמים. ק"ל דהא ביהודה קמיירי הכא כדפי' לעיל (נב סע"א) ד"ה אוכלין בתמרים אשר הוא סוף הברייתא שלפנינו כמש"כ שם ואבל כרמים נראה בהדיא (בשופטים יא לג) שהיא בעה"י בארץ בני עמון. בשלמא הא דתני אוכלין בזיתים כו'. עד כו'. שבגוש חלב (אשר הוא בחלקו של אשר ותכונתו בארץ הגליל עיין שנ"א במשנת שלש ארצות) ל"ק דהא תנן שם וכל הארצות כאחת לזיתים ולתמרים ומפרש"י דלעיל שכ' על אוכלין בתמרים שאין ב"י אוכלין על של גליל נראה דמפרש דלא אתיא ככ"ע אלא שהוא סיום דברי ר"ש דלעיל (עיין בתוי"ט) מ"מ צ"ע דהא הך ברייתא ע"כ אתיא כוותיה בזה כדמוכח מהא דזיתים כדאמרן:

רש"י ד"ה סימן להרים. אבל משאר אילנות כו'. דל"מ בכורים מינייהו. צ"ע דהא לא תנן שאין מביאים אלא מדקלים שבהרים אבל משאר אילנות שבהם משמע דמביאים. והכי ה"ל לפ' אם גדילין בו מילין סימן שהוא הר וא"מ בכורים מדקלין שבו:

במשנה מש"נ לאכול צלי בלילי פסחים כו'. לפי הא"נ שכתב התוספות לקמן בר"פ ע"פ ע"ש. הנ"ל דה"נ כולל התנא גם פסח שני והרי טעם דאין אוכלין הוא דמחזי כאוכל פסח בחוץ וזה שייך גם בפ"ש. ולפ"ז באלו הארצות שא"נ לאכול צלי (מ"א ר"ס תע"ו) אסור גם בליל ט"ו אייר ואף את"ל דכיון דבמנהגא תליא מלתא אמרינן דל"נ רק בט"ו ניסן. מ"מ גדי מקולס דאסור בכ"מ (דלא כרש"י לקמן רפ"ז עמש"כ שם) איסורו הוא אף בליל ט"ו אייר דגם בו אמרו ל"ר פסחים לקמן ובמשנה בפ"ב דביצה:

בתוס' [ד"ה מפני] כדמוכח בפ' בתרא דמנחות כו'. כצ"ל ותיבת בתוספתא צריך למוחקה: