רש"ש על פסחים ד:

גמרא וקאמרי הני בדקיניה מ"ד כו'. תימה דמעיקרא הקשה אטו אמירה דהני מידי מששא א"ב אף במקום ספק בדוק וגם שהם אומרים שהבעה"ב בדק ועתה דמוחזק לן דלא בדק והם אומרים אנחנו בדקנוהו קאמר מהו דתימא כו' דמשמע דבא לומר שלא תיקשי פשיטא ובדוחק י"ל דלא בא אלא ליישב מדוע לא אשמעינן תנא דינא דחזקתו בדוק כיון דאיירי בענינו לה"ק מהו דתימא כו' ור"ל דדין זה דנאמינום הוא חדוש דמ"ד כו' אבל דינא דחזקתו בדוק היה פשוט ליה לתנא דהכל חברים כו' ולע"ד הנל"פ וקאמרי (ר"ל עדים כשרים) הני (פי' הנשים וכו') בדקינהו ולעולם על אמירתן לא סמכינן כדאמר מעיקרא אטו אמירה כו' רק על בדיקתם וזהו ע"ד דאמרינן (בחולין יב יג) בקטן דיש לו מעשה ואין לו מחשבה ע"ש ובתוס' ועי' בירושלמי ומפרשיו. אבל אנכי מה נגד פירש"י וכה"פ שפי' דקאמרי אינהו גופייהו:

רש"י ד"ה בביטול בעלמא. דכתיב תשביתו כו'. והתוס' הקשו עליו. ונ"ל ראיה לפירש"י מתו"כ ר"פ בהר (והביאו רש"י בפיה"ת) והיתה שבת הארץ לכם מן השבות אתה אוכל ואי אתה אוכל מן השמור משמע דמפרש שבת לשון הפקר היפך השמור וכפי' הא' של הרא"ם:

תוס' ד"ה מדאורייתא. מדקאמרי' אבל אתה רואה ש"א כו'. ואע"ג דגבי עשה דתשביתו לא כתיב לך למעוטי ילפינן שאור שאור כדכתב הש"א בתשוב' ע"ח בסופה ע"ש:

תוס' ד"ה וכתיב. ונראה לר"י דמייתורא דקרא קדריש. לכאורה הא איצטריך לנתוקי ללאוי דל"י ול"י לעשה לשיטתו (לקמן (פט) [כט] ב) ואולי כוונתו פה דביום הראשון מיותר דרישא דקרא שבעת ימים כו' והל"ל ותשביתו שאור כו' אך לפ"ז לקמן בדרשה דרנב"י ל"ל להש"ס למימר נכתוב קרא ראשון כו' הל"ל דכוליה מיותר:

[בא"ד (בסופו). מדכתיב אך כו'. לכאורה הן הן דברי רבי יוסי לקמן (ה א) (בסופו) א"כ מדוע לא קאמר הש"ס עליו תנ"ה כדלקמן בלימוד דרבא וי"ל משום דר"י יליף מדאיתקיש כו'. ואביי מן שבעת ימים] :