רש"ש על פסחים מז:

גמרא ראויות לכותשן. ק"ל הא כיון דבעידנא דחורש אינו מקיים המצוה דכיסוי דמחוסרין כתישה אם כן לא דחי'. ואולי י"ל דר"ל ראויות לכתשן קודם חרישה ולהכי משיב כתישה ביום טוב מי שרי דהא לא הוי בעידנא דמחוסרין חרישה ומתורץ גם כן קושיי' ריב"א. ועי' היטב בתוספות דמשמע דאף דאיכא ב' לאוין חלוקין מתרי שמות דחי להו עשה וצ"ע [ואולי יש לומר כיון דאין חילוק מלאכות ליו"ט חשיבי כלאו אחד. אכן מלשון ר"ת דלקמן מוכח דאפי' ב' לאוין חלוקין לגמרי כמו לאו דכלאים ולאו דיו"ט (אי לאו דאיכא עשה בהדיה) הוי דחי להו עשה. ועי' נזיר (מ"א ב) תוד"ה ואי כתב ובמש"כ שם] :

גמ' ואזהרתה מהכא מל"ת כל מלאכה. עמש"כ לעיל (מו ב) ברש"י:

רש"י ד"ה ושביעית. וחורש תולדה דזורע כו'. ק"ל למ"ד (במו"ק ג') מכדי זמירה כו'. דאהני חייב אאחרנייתא לא מחייב ומפיק מזה גם חרישה ע"ש איך יפרנס המשנה הלזו דמחייב אחרישה דשביעית. ולפמש"כ (בב"ב יט) דדרכן היה להניח זרעים בבורך המחרישה והיא נקובה ובשעה שחורש נופלים הזרעים אחד א' במקום החרישה (ובזה מיושב הת"א שתרגם אשר אין חריש וקציר דלית זרוע וחצדא) יש לומר דבכזה מיירי מתניתין דהוי זורע ממש. אלא דלפ"ז יקשה מה שדייק ריו"ח במכות שם ממשנה זו דמחפה בכלאים לוקה וגם יהיה מוכח משם דריו"ח ס"ל דחורש בשביעית לוקה ומדוע ל"א שם במו"ק תסתיים מזה ע"ש בתד"ה ר"א וצ"ע:

תוס' ד"ה כתישה. ור"ת כו'. ומסיק כתישה ביו"ט מי שרי פי' כיון כו'. כ"נ דצ"ל: