רש"ש על פסחים מא.

גמרא רבי אומר במים כו'. מש"כ המהרש"א דתיקשי נמי לת"ק כו'. נ"ל דלת"ק איצטריך למעוטי צלי קדר. דהא אף צלי אש נמי מיקרי בישול כדכתיב ויבשלו אה"פ עי' רפ"ו דנדרים בגמרא ומכש"כ דלת"ק נצרך לכתוב ובשל מבושל לרבות צלאו ואח"כ בשלו ודאי הוה מרבינן גם צלי קדר. ובזה יפול גם ובלאו הכי כו' שבסיום דבריו ע"ש:

גמ' יכול צלאו כ"צ יהא חייב כו'. עי' מהרש"א. ול"נ דהלמוד הוא מדכתיב ובשל מבושל כפל לשון דמשמע מבושל הרבה מאד (ומסוגיא דב"מ (דף לא) אין סתירה למתבונן בה) ובאמת מבושל אסור אפי' מעט. וע"כ אתי לדיוקא דצלי מותר אפי' צלוי הרבה. ובזה א"ש מאי דהכא נקיט ובשל מבושל אמרתי לך כו' ובאידך ברייתא לא נקיט אלא ובשל אמרתי לך משום דכאן עיקר הלימוד מהכפל:

רש"י ד"ה מאי לאו. אלמא כשאר משקין הוא כו'. ק"ל דהא גם בשאר משקין פליגי רבנן לעיל (לו) ואמרי תאכל. גם מש"כ בד"ה לא מיצמת דלא הוי כמים אינו מובן דאפי' היו כמים דמחמע עכ"פ אין ממהרין ואמאי תשרף מיד:

תוס' ד"ה אבל. כדפירש לעיל. הוא בדף ל"ז ב' ד"ה דכ"ע: