רש"ש על פסחים לג:

גמרא יצאת זו שאין שיריה נכרין. עי' תמיהת גה"ש וקדמו בזה הצל"ח וכבר הקשו זה בירושלמי ומשני ר"ז מאחר שאילו מינה עליה אינה תרומה ואפי' הימנה למק"א א"ת ונ"ל משום דהוה מן הפטור עה"ח:

גמ' דאלת"ה הא דתניא כו' דאי בעי דריך להו פחות כו'. הן לדעת הרמב"ם בפ"א מהל' טומאת אוכלין ה"ד דמ"פ א"מ טומאה כלל קשה דליפרוך מתותים דמצי למידרכינהו אפי' טובא בב"א:

גמ' והתניא מדליקין בפת ובשמן ש"ת שנטמאת. משנה מפורשת היא בלשון זה שלהי תמורה (אלא שתיבת שנטמאת ליתא שם אבל אטמאה קאי כדפי' הרמב"ם והרע"ב שם ומוכרח הוא) ולכן נ"ל להגיה והתנן (ותיבת שנטמאת הוסיף אביי לביאור עמש"כ בשבת קנג ב) שוב ראיתי להר"ש ברפ"ה דתרומות שכתב דפליגי חזקיה וריו"ח כו' בהא דתנן מדליקין כו' ע"ש. אלא דלשון גופא לא א"ש לפירש"י (בסוכה יד) ע"ש דהא על מסכת תמורה יש גמרא:

[רש"י ד"ה קסבר משקין כו' (בסופו). ואין צירוף חבירנו עמו כו'. נראה דהוא טעם אחר ואפילו תאמר דשם משקה עליו מ"מ לא נטמאו משום דאין צירוף כו'] :