רש"ש על פסחים כו.

גמרא דתניא אר"ש ב"פ אריב"ל כו'. נראה דט"ס הוא וצ"ל דאמר רשב"פ כו' כדלעיל ובכריתות:

גמ' דכתיב ושמו כו'. שלא יהנה. נ"ל דדריש ושמו בשי"ן ימנית ומלשון שם וכמו דדרשינן והניחם שם מלמד שטעונין גניזה וכן בעגלה ערופה דרשינן משם שם תהא קבורתה. (וביומא נד) א"ל הכא כתיב שם ור"ל דמשמעו לעולם:

רש"י ד"ה וריח. יש בו ממש כו' במריח בה בביתו. הא דלא מוקי לה בקודם שתעלה תמרתו הוא משום דלאביי דוקא לאותן העומדים בחוץ:

רש"י ד"ה תה"ד. נוטל מלא מחתה. וכן לשונו ביפה"ת ר"פ צו ושיגרא דלישנא דקרא בר"פ אחרי גבי גחלים דיוה"כ נקיט. אבל תה"ד אמרינן (ביומא כד) דסגי בקומץ ולא מצאנו שתהא מצותה אפי' לכתחלה במלא המחתה:

רש"י ד"ה הכניסה לרבקה. שקושרין ד' פרות ביחד. הוא ממשנה רפ"ב דעירובין בדברי ר"י אבל בדברי ר"מ איתא שם ג' ג' בקר: