רש"ש על פסחים יד.

ד"ה מלשרוף. עם חמור ממנו עם מי שנגע באה"ט כו'. כצ"ל:

רש"י ד"ה בנר. אלמא לא מקבל טומאה מן הכלי כו' ולא אדם וכלים. צ"ע דהא קרא מיירי בכלי חרס שאינו נעשה אה"ט לעולם אפי' ע"י מת לטמא אדם וכלים עי' לקמן (יז) בתוס' (ויח ב) בתד"ה דיו והל"ל מדלא כתיב כבוס בגדים בנוגע בהם עי' בפירושו לקמן (כ ב) שוב התבוננתי דדבריו יתכנו ע"פ המבואר בר"ש ובהרע"ב בספ"ט דאהלות דאף כ"ח מטמא כלים בחבורין ע"ש היטב. והיינו דוקא במת מפני שהוא אבי אה"ט נעשה הכ"ח אה"ט בשעת חבורו משא"כ בשרץ שאפילו בשעת חבורו לא מטמא כלי כמבואר (בשבת קלח ב) מפני שהוא אינו רק אה"ט והכ"ח נעשה ראשון ונכון בעז"ה:

רש"י ד"ה מקרא מלא. ונבואת חגי כו' וכבר נגזרו. כצ"ל: