רש"ש על פסחים קח.

גמרא [אמרי לה להאי גיסא כו'. בגה"ש כאן ובשבת שכח לציין עוד גיטין (סז ב) ובב"ב ציין כהוגן] :

גמ' אשה אצל בעלה ל"ב הסבה. ברי"ף ורא"ש ליתא תיבות אצל בעלה וכ"נ מפירוש הרשב"ם ועיין בהגר"א ז"ל סימן תע"ב סק"ו:

ברשב"ם ד"ה דההיא שעתא. הגדה. הס"ד ואחר כך מה"ד השתא:

רשב"ם ד"ה כמורא שמים. דכתיב כו'. עמש"כ באבות במשנה זו:

תוספות ד"ה נימא. אבל לכתחלה אסור משום ל"ת על חמץ כו'. לכאורה מנ"ל דהכתוב בא להזהיר מלשחטו עד ו' שעות שהוא זמן ביעור לכל דילמא לא בא רק להזהיר שלא ישחטנו על חמצו (עיין לעיל סג ברש"י) ויכול כ"א לבער חמצו מבוקר וישחוט את פסחו אבל דבריהם מתפרשים עפ"י דברי רבא (לעיל ה) ותניא כוותיה וכמו שבארו שם בתד"ה זמן ע"ש אמנם בירושל' איתא דריב"ב אוסר באמת לאכול חמץ כל היום והיינו מקרא דל"ת על חמץ וכפי שיטתו הביאוהו המלחמות והר"ן בפ' ואלו עוברין: