רש"ש על פסחים קה:

תוס' ד"ה ש"מ תמני. עיין (לעיל קב ב) בתד"ה מניחו שכתב לפירוש הר"נ ואע"ג דמפסיקין להבדלה כו' הא דקאמר הכא מניחו לאחה"מ לא שמותר לאכול כו' ע"ש ולהרש"א נראה דאישתמיט זה ונראה דהרא"ש אטעיתיה שכתב על הא דאמימר בת טוות (לקמן) משמיה דר"נ דס"ל להברייתא דהבדלה אינה קובעת:

תוס' ד"ה ש"מ המבדיל. וי"ל משום דאיכא כו' דא"צ להבדיל בשניהם כו'. נראה כוונתם ואם כן מאי אולמא הך ברייתא מההיא והרש"א השיא כוונתם ע"ד אחר:

תוס' ד"ה ש"מ ברכה. עיין רש"א שכ' דאף לר"ג אין מזמנין עה"פ ואשתמיטתיה דברי התוס' (בברכות ס"ד לז) שכ' להדיא דלר"ג מזמנין עה"פ ומ"מ אי לא הוי טעונה כוס ביחיד י"ל שלא ישתו האחרים כמ"ש התוס' שם: