רש"ש על נדה סד:

רש"י ד"ה ונאסר. ולא עקרתו אלא ב"פ שהרי כו' לאו עקירה היא כו'. קשה דאפי' אם נאמר דעקירה היא מ"מ נוכל לומר כשראתה עוד פעם בכ' אורח בזמנו בא וחזרה לקדמותה שהרי עדיין לא קבעה לה וסת אחר. עי' ש"ך סי' קפ"ט ס"ק מ"א. ואפשר לכוון גם לשון רש"י לזה וכ"מ בש"ך שם:

גמרא ממאי מדקא מפליג בסיפא כו'. לכאורה אין זה דיוק כ"כ דיל"פ דראתה דקתני בסיפא קאי על הב' חלוקות דרישא:

רש"י (בריש מתניתין) . ואפילו רואה כו'. פשוט דר"ל אפי' רואה עתה וכדאיתא לעיל (יא ב) ל"ש אלא שלא פסקה מחמת תשמיש וראתה שלא מ"ת. והתו"ח נראה שהבין כוונתו להא דארנב"י בגמרא ואפי' ראתה. ול"ד:

תד"ה על (בסופו) . וכצ"ל כו' כלומר שיש לתלותו כו'. לכאורה אינו מובן מדוע לא נפרש הבידוע דשם כפשטיה משום דדרך דם כשנפל על הבגד להיות נדהה מראיתו ע"י כבוס ראשון לכן כשיכבס עתה ולא נדהה. בידוע שכבר נתכבס פעם אחד. ואולי כוונתם כיון דמספיקא מטמאין למפרע א"כ ל"ל בידוע. וע"כ הוא ל"ד. ועי' מו"ק (ה ב) בד"ה יש בה שפי' לישנא דבידוע דשם ג"כ כפי מה שכתבו כאן:

תד"ה דשרי למיבעל לכתחלה. אע"ג כו' אבעילה שניה כו'. מפרש"י נראה דל"ג גם הכא תיבת לכתחלה: