רש"ש על נדה נג.

גמרא א"ר אשכחתינהו לרבנן דב"ר כו'. סוכה (יז) וש"נ:

שם מאי בדקה אילימא דבדקה בדרי"ה כו' מכלל דרבנן סברי אע"ג דל"ב כו' הא לא בדקה. ק"ל דלקמן (סח ב) תניא א"ל לרי"ה אילמלי כו' כל בה"ש כו' עכשיו אימור עם סלוק ידיה ראתה. אבל רי"ה משמע דלא חייש לזה. ובתוס' שם וקשה כו' לימא ר' יוסי לנפשיה כו' וי"ל כו' ואין לנו להחמיר כו' ע"ש. וא"כ י"ל דרבנן דהכא סברי כרי"ה וכר' יוסי דלא נצרך להיות בודקת כל הבה"ש. ורבי סבר דוקא שבדקה בכולו. ואולי דסוגיא דהכא לא אזלא אלא אליבא דרבא דלעיל דאמר אפי' לרבנן אילמלי כו' כל בה"ש כו'. ורבנן דב"ר ג"כ אודו ליה:

א"ר נראין כו'. כצ"ל:

רש"י ד"ה בה"ש דרי"ה. דבריו תמוהין בתרתי. א) דשם מבואר דהתחתון מכסיף קודם לעליון. ב) דשיעור חצי מיל הוא לר"נ שם. אבל לרי"ה. לרבה ג' רבעי מיל. ולרב יוסף תרי תילתא. ועי' בגה"ש ריש ברכות. וע"כ ט"ס כאן וצריך תיקון:

רש"י ד"ה בשלמא בלא רבי (בסופו) . תיבת כולו שיעורו כמו כו' בכ"מ:

תד"ה שאף. בפ' הזהב גבי חומש הקדש ומעשר. כצ"ל: