רש"ש על נדה נב.

רש"י ד"ה שוב א"י למאן. דכיון שהגדילה כו' וחלו להו קדושי קמאי. לעיל (מו) בד"ה אבל מעיקרא פי' משום דלמא אתיא למאן הנבעלת אחר שגדלה והוא עיקר. עי' יבמות (קט ב) ובכל הסוגיא:

תד"ה קדושי. ודמכילתין דתנן עד מתי הבת ממאנת עד שתביא ב"ש. שיגרא דלישנא דלקמן גבי נמנו וגמרו. וכן לקמן ע"ב בברייתא נקטו אבל לשון המשנה אינו כן: