רש"ש על נדה מח.

גמרא אר"א הלכה כריב"כ שאמר משום ר' אליעזר. כצ"ל ביו"ד כדלעיל ועי' בתוס':

רש"י ד"ה שני תבואות. ושלש תבואות לא משכחת לה כו'. עי' בערכין שם בתוס':

בא"ד ואוכל תבואה שיחזור ויקצור כו'. כצ"ל ומלת עד למחוק:

גמרא ור"מ לטעמיה דחייש למיעוטא. והך סברא קיימא כמש"כ המהרש"א. וק"ל דתינח לא חולצת. אבל אינה מתייבמת אמאי הא הוי מיעוטא דמיעוטא. מיעוט דהביאה העליון עד שלא בא התחתון. ומיעוט שמא תמצא איילונית. וי"ל ואכמ"ל:

שם וה"מ בסתמא כו'. ועפרש"י. וקשה דהא היכא דאיכא חזקה לא סמכינן ארובא היכא דאיכא לברורי. עי' מ"א סי' תל"ז סק"ד והכא אית לה חזקת קטנות. וי"ל דזה לא מיקרי חזקה כיון דהיום היא עשויה להשתנות לגדלות. וכדאמרי' בקדושין (עט ב) אבל הכא מי נימא העמד גוף על חזקתו ע"ש בפרש"י ותוס'. ועי"ל דזה לא מיקרי אפשר לברורי. כיון דאפי' לא נמצא בה שערות איכא למימר דנשרו:

תד"ה רמ"א. וי"ל דאיצטרך לענין עונשין כו'. משמע דיש חילוק בין עונשין לחליצה. דלעונשין חשבינן לה גדולה. ולחליצה לא. ולכאורה תמוה דלענין חליצה שאינה אלא איסור לאו ל"ת אשת המת החוצה חייש למיעוטא. ולעונשין דאיכא איבוד נפש ורחמנא אמר ושפטו העדה והצילו לא חיישי וי"ל משום דלעונשין דאי אפשר מודה ר"מ דאזלינן בתר רובא כדמוכח בחולין (יא ב). אבל לחליצה נוכל להמתין עד שתגדיל בודאי. אבל מש"כ לקדושין קשה דהא אפי' בלא סימן בוחל ניחוש משום חזקה דרבא כדמסקינן לעיל (מו) בבעל לאח"ז. וי"ל דנ"מ היכא דנסתפקו בשנותיה. א"נ ע"פ מש"כ הב"ש בסי' קנ"ה סקכ"ט דבהביאה ב"ש בתוך הזמן ועודן בה לאח"ז לא חיישינן שמא הביאה אחרות לאח"ז ונשרו משום דחזינן דלא נשרו אותן שבאו תוך הזמן. גם י"ל דנ"מ לקדושי דרבנן כגון קדשה בתמרה בקדושין (יב) ע"ש ברא"ש. וכי"ב. אבל לפ"ז המ"ל דנ"מ לענין מיאון בשלא בעל: