רש"ש על נדה מג.

גמרא למימרא דהיסט ונגיעה כידיו כו'. בת"כ ממעט מן וידיו בה"ס מטבילה. הביאו הרמב"ם בפי' בספ"ח דמקואות. וכן הביאו התוס' דרשה זו בקדושין (כה) בסד"ה כל הראוי. ונראה דתרתי שמעינן מיניה. דשדינן וידיו אלמעלה על וכל אשר יגע כו'. וכן אדלמטה על לא שטף כו'. וכה"ג כתבתי לקמן ע"ב בתד"ה מנין ע"ש. ועמש"כ בס"ד בק"א להט"א בר"ה בד"ה מאי עבידתיה. והרווחנו בזה לפרושי לא שטף כמשמעו דהיינו טבילת כל גופו הדומה לידיו. ודלא כפרש"י דאתי לנט"י לאכילה. דז"א אלא אסמכתא ומד"ס עי' חולין (קו):

רש"י ד"ה בקומטו של טהור. וק"ו לזב עצמו. עמש"כ לקמן (נה ב) ע"ד בס"ד:

רש"י ד"ה לא שטף במים (בסופו) . ועוד הסיט טהור אה"ז מי נפק מהאי קרא כו'. לכאורה לפ"ז קשה מה שפי' לעיל ומדאפקיה בלשון נגיעה ילפינן נמי לכל נגיעות דאין בה"ס מטמא ור"ל בה"ס דטהור וכמו שהבינוהו התוס'. וכן פי' לעיל (מא ב) בד"ה טומאת בה"ס. ובקדושין (כה). וע"כ צ"ל דכוונתו כפי א"נ שבתד"ה למימרא (בסופו):

רש"י ד"ה במטלית עבה. שאינה מחממת. הס"ד. ומה"ד

לא שכיח. והא כו' :