רש"ש על נדה מ.

במשנה ומטמאין בכל שהוא כו'. פשוט דקאי על כל הנזכרים למעלה דהמה דם זוב וקרי. וכ"מ בכ"ד דדם ג"כ מטמא בכ"ש. וכן פרש"י לקמן (מב) בד"ה ולטמא במשהו. וכ"פ הרמב"ם ברפ"ה מהל' א"ב. ולא עמדתי ע"ד בפיה"מ שכ' ומטמאים בכ"ש רומז אל ש"ז והזוב. וכן נמשך הרע"ב אחריו:

תד"ה גמר. בפ' ולד חטאת כו' יליף אמו אמו כו'. גם לקמן (מא) קאמר דקדשים מאמו אמו נפקא. ואפשר דלזה כוונו במש"כ כדמוכח בשמעתין:

תד"ה זאת. דהעולה קמא דריש רבא כו'. עמש"כ בזבחים (פד) ע"ד בס"ד: