רש"ש על נדה לו.

גמרא אלא ללוי כו' ל"ל הפסק ג' עונות במשהו סגי. ועפרש"י. ומשמע דאפי' ראתה כל ימי טומאת לידתה. וק"ל דא"כ איך יעלו לג' עונות כיון דראתה בינתים ממעיין טמא. דדוקא דם לידה אמרו דאינו מפסיק אבל דם שרואה בימי טומאתה אין סברא שלא יהא מפסיק:

שם ושוין ברואה אחר דם טוהר שדיה שעתה כו' דליכא שהות כו'. ופסק כן הרמב"ם בפ"ד מהל' מו"מ הל"ו. והכ"מ לא הראנו מקורו. ותימה לי מדוע השמיט הרמב"ם דין כיוצא בו דאיתא בכתובות (לז) הביאו התוס' כאן והיא תוספתא במכלתין פ"א בגיורת שראתה בתוך מעל"ע שנתגיירה והיא פלוגתת רי"ה ורי"ו ע"ש:

רש"י ד"ה והא ספרה קתני (בסופו) . דאי ילדה זכר א"א כו'. לכאורה מ"ל שכבר ספרה יום או יומים קודם לידה ובלידה יבישתא. ולדעת הרמב"ם והרמב"ן וש"פ שהביא הס"ט סי' קצ"ד סק"ב דדם לידה מיקרי דם קושי. ולפי מאי דמסקינן לקמן (לז) דאין קושי סותר בזיבה. מ"ל אפי' למ"ד א"א לפה"ק בלא דם. וזה י"ל לכאורה דלר"א אמרינן שם דדם קושי סותר והוא שמותי וכפי' התוס' בכ"מ דר"ל מתלמידי שמאי. אבל בלא"ה לא אתיא כוותיה דלדידיה אמרי' לקמן דימי לידה לא די שאינן עולין אלא אפי' מיסתר נמי סתרי. וה"נ מזה ראיה לגי' התוס' שהביאו שם בד"ה אביי דגרסי' שם אלעזר בל"י. ואולי י"ל דיולדת בזוב משמע להש"ס דהיא עדיין בזובה בלא ספורים כלל:

תד"ה שבוע. דהא אמר הכא דכי ראתה שבוע שניה כו'. כ"נ דצ"ל: