רש"ש על נדה לד.

תד"ה ותיפוק. וכ"מ בפ"ז דמס' טהרות דתנא הגנבים כו'. כצ"ל. והוא שם במ"ו:

בא"ד אבל משכבות כו' טהורים. ק"ל דהא תנן לקמן (מט) כל המטמא מדרס מטמא ט"מ. וה"ה כל טומאת מגע כדפרש"י שם ובסוכה. וא"כ נהי דטהורים מטומאת מדרס ליטמו טומאת מגע. דע"ה מטמא במגעו כמש"כ התוס' לעיל. וכמו דכ"ח טמאים. ונראה מזה סייעתא לדעת הרמב"ם דמשמע מדבריו בר"פ כ"ג מהל' כלים דכלל זה דכל הטמא מדרס כו' אינו רק מד"ס לכן לא חששו ע"ז משום מגע ע"ה:

בסה"ד והוא אם בועל נדה הוא כו' כנושא רוקו של זב. וכ"כ הר"ש בטהרות שם מ"ה. ותמיהני דהר"ש גופיה מסתפק בזה בפ"ק דכלים מ"ג אם בועל נדה יש לו מעיינות אם לא. שוב ראיתי בגה"ש בחגיגה (יט ב) שהעיר בזה:

במשנה דם היולדת שלא טבלה בש"א כרוקה וכמ"ר. עפרש"י. והא"ר פי' דגזרו אטו יולדת בזוב והיינו דקתני סיפא ומודים כו' ומאי נ"מ אי מודו ב"ש כו'. ור"ל אטו טעמא דב"ש אתי לאשמועינן. וכה"ג דייק הש"ס ביבמות (קט) ובמנחות (יד ב) ע"ש. אבל ק"ל מעירובין (יא ב) במשנה משום ר"י כו' לא נחלקו ב"ש כו'. ועי' במהרש"א על התוס' דשם (ריש דף יג) שפי' דבלא נחלקו ל"ק וכי טעמא דב"ש כו' דאשמעינן שפיר דבדבר זה מודו ב"ש לב"ה. ולפמש"כ שם במשנה בס"ד אין מזה סתירה להא"ר. ועי' עוד בפ"ד דמכשירין מ"ד בר"ש. ובתוי"ט רפ"ג דפאה:

רש"י ד"ה טמא אפי' לב"ש. שהטיפה מטמא אחרים במגע. נראה דל"ד נקיט במגע דה"ה דמטמאה במשא. וכ"מ ברמב"ם ספ"ב מהל' מו"מ:

ד"ה טהורה. אלמא קריו טהור. כצ"ל: