רש"ש על נדה י:

גמרא כי אתא רבין וכל נחותי אמרוה. כ"נ דצ"ל. ומלת ימא למחוק. עי' סוכה (מג ב) ובפרש"י וברש"ל שם. ובחולין (קא ב. קכד) ובמש"כ שם:

שם אמרוה בר"ש ביה"צ. כ"נ דצ"ל בבי"ת:

שם אלא תינוקת שלא הגיע זמנה לראות ושופעת כל ז' כו'. עפרש"י. ולע"ד יל"פ דלא קמשבש לה אלא פירושא קמפרש לה. דהאי אפי' דקאמר קאי אכל ז' דבתריה. וכן לקמן דקאמר אלא אימא אינה אלא כשופעת. יל"פ דר"ל דאינה כרואה דקאמר פי' אינה כרואה בכל פעם שדולפת אלא כשופעת. ועמש"כ בחדושי לס' נת"ע (ד' צט ב):

רש"י ד"ה מתקיף. והא הכא דאילו חזת בשינוי מראה דמיה מטמא כו'. משמע דמפרש דהא דאמרי' לקמן (יא ב) בשמשה דאימא שמש עכרן. אינו אלא תיכף אחר תשמיש ולא כל אותה הלילה. וכ"מ להדיא מדברי התוס' לקמן (סוף סה ב) בד"ה וכולן. דהא בהגיע זמנה לראות וראתה אין דמיה טהורין אלא אותה הלילה דתשמיש. ואפ"ה כתב דבשינוי מראה טמאה. אבל לא כן משמע מדבריו שם בד"ה כאן שלא שמשה ובתוס' שם בד"ה שלא:

רש"י ד"ה וסיימת בחדא. דקאמר דיה שעתה כו'. וה"נ ה"מ למידק מדקאמר עליה ולא עליהן:

תד"ה הרי. אבל לא הגיע זמנה לראות וי"א. ר"ל וי"א יום שבין נדה לנדה שהביאו בקושייתם. ובד"ח שמחקו תיבות וי"א שגו ברואה: