רש"ש על נדרים פג.

גמרא אר"י אין נזירות לחצאין. עי' פי' הר"ן והרא"ש. לכאורה יל"פ כיון דקי"ל בנזיר (ג ב) דאפי' לא נזר אלא מן החרצן או מן הזג הוי כל דקדוקי נזירות עליו לכן לא יתכן שתשאר נזירה על חרצן וזג בלבד ועי' לקמן ריש ע"ב ובמש"כ שם:

שם אלא לעולם אין קרבן לח"נ כו'. עמש"כ בנזיר (כב) בס"ד:

ר"ן ד"ה ותספוג אה"א. דאפי' הפר לה בעלה סופגת באכילת זג וחרצן כ"נ דצ"ל:

ר"ן ד"ה א"ל אביי. ומנתה ט"ו יום כו'. וכן צייר הרא"ש. עמש"כ בנזיר (כד) בס"ד:

רא"ש ד"ה מביאה חטאת העוף. תימה אמאי נקיט והפרישה בהמתה. הנה מצינו בחולין (טז ב) דתני וצואר בהמה למעלה ומוקי לה ר"פ בעופא דוקא ופרש"י ובהמה דקתני ל"ד. וכש"כ דיל"פ בהמתה דהכא דכולל גם העוף. והפרישה דתני הוא לרבותא כמש"כ הר"ן: