רש"ש על נדרים מג:

רא"ש ד"ה מקצתן. אלא ודאי כשנתן לשני דעתו על מה שנתן לראשון ה"נ דעתו על מה שהפקיר. המ"ל דכש"כ הוא דמה התם אינו יכול לחזור בו מהראשון אמרינן דדעתו על מה שנתן לו כש"כ הפקר דיכול לחזור ודאי דעתו גם עליו:

בא"ד וי"ס גורסין מקצתן לראשון כו'. כצ"ל:

רא"ש ד"ה כל ג"י יכול לחזור בו. וכן אם הוא לקטן כו' אלא לשם חזרה כו'. לכאורה גם בו הל"ל סתמא שלא לזכות מן ההפקר דהוה רבותא טפי דאע"פ שלא חזר מן ההפקר מ"מ אין שם הפקר עליו:

רא""ש וי"ל שהוא ירא שאם הוא ילקוט מצד זה אחרים ילקטו בו מצד אחר. יקשה דהא תנן בב"ב (ע"א) המחזיק בנכסי הגר החזיק בשדה החזיק בכולה. וא"כ אם רפיק בה פורתא יקנה את הכל (ועי' לשון הסמ"ע סי' רע"ג סקי"ג) וגם סוף דבריו מגומגמין: