רש"ש על נדרים מג.

גמרא אלא לא ילוה ממנו מאי קמהני ליה כו'. ק"ל אלמה לא דהא כיון דהדירו מסתמא הוא שונאו. ונהנה בזה שהוא צריך לקבל ממנו טובה כמו שאמר שלמה אם רעב שונאך האכילהו לחם וגו' כי גחלים אתה חותה על ראשו (משלי כ״ה:כ״ב):

ר"ן ד"ה בשלמא. דכי היכי דבהני כו' לא מתהני מידי כו'. כצ"ל:

ר"ן ד"ה אביי אמר גזירה להשאיל משום לשאול. כצ"ל:

רא"ש ד"ה אלא לא ילוה ממנו. בשלמא כו' ולא יקח ממנו דקא מהני ליה כו'. נראה דר"ל דאף דלכאורה המוכר המודר (אף דמוקי לה במתני' בזבינא מציעא) לא נהנה מאומה דסתם מוכר עצב (ברכות ה) דאמרי אינשי זבין אוביד (ב"מ נא). וכן אה"כ והמוכר אל יתאבל (יחזקאל ז׳:י״ב) כפרש"י שם. מ"מ י"ל דקמהני ליה דמוכר סחורתו כיון שעומד לכך:

רא"ש ד"ה גזירה לישאל כו'. דלא קאי אלא אלא ילוה. כצ"ל:

ד"ה היה ביתו לבנות. לא זו א"ז קתני. לכאורה סותר א"ע למש"כ בריש המשנה דאין לו מה יאכל אורחא דמלתא: