רש"ש על נדרים ל:

גמרא מ"ט מדל"ק מן הרואין. ק"ל דלמא רצה להוציא אף סכי שמש דבכורות (ס"ד מג) במשנה. ומש"כ הט"ז ביו"ד בסי' רי"ז סק"ל בביאור דברי התוס' דעוברין רואין החמה ע"פ האגדה דפ"ג דנדה דמביט מסוה"ע ועד סופו. לא מחוור כלל. דההיא אינה הבטה חושיית. ול"נ איפכא דעובר היה ממועט אף אם אומר מן הרואים סתם. ובקושיית התוס' למחוק תיבת עוברים וכן היא מסובבת בד"ח:

במשנה מן הילודים כו'. עי' פירוש הגר"א ביו"ד סי' רי"ז סקמ"א דר"ל בניקוד שו"א שור"ק דהוא בינוני פעול. ודלא כמשמעות הר"ן שהיה קורא בניקוד חיר"ק וחול"ם ע"ש:

רא"ש ד"ה ולא מיבעיא בנולדים כו'. ה"ה דה"מ לאקשויי מאי אף. ול"נ דאי משום זה המ"ל דקאי ארישא:

רא"ש ד"ה ל"נ זה אלא במי כו'. ופליגי אתרוייהו. ופסק הטור כחכמים. עמש"כ בע"ז (ו ב):

רא"ש ד"ה מאי איריא. השבת הס"ד: