רש"ש על נדרים כז.

ר"ן ד"ה ולענין הלכה (שבדף הקודם). ולאו אפלוגתא דפותחין דר"ע דאפי' אמשנה פליגי. כצ"ל:

גמרא א"ל רבא אנוס הוא. עי' בתוס' שכ' וא"ת כו' א"נ אונס דשכיח ולא שכיח הא נמי איבעיא ליה לאתנויי כדמוכח בכתובות גבי גט. וכוונתם למש"כ שם (ג) בד"ה א"ד לל"ק דרבא ע"ש. אבל תימה דז"א אלא גבי גיטין ומשום צנועות ופרוצות. אבל בד"מ מהני אונס כזה לבטל התנאי. ושמעתא דהכא דאזלא לל"ב דרבא כמש"כ הר"ן אפי' בגיטין מהני אונס כזה כמבואר בתוס' שם. וראיתי להש"ך יו"ד סי' רל"ב סק"כ שכ' דדבריהם הוא לפי שמדמה הש"ס ממון לגיטין ובגיטין קי"ל דאפי' שכיח ולא שכיח לא הוה אונס. ותמוה דלפי שמדמה הש"ס אדרבה גם בגיטין הוה אונס:

ר"ן ד"ה אם לא אתינא. ואמר להם אם לא באתי מכאן כו'. כצ"ל:

ר"ן ד"ה ודלמא אונס דמגליא שאני. וה"ה דה"מ לשנויי כו' משום דאין אונס בגיטין כו'. תמוה דהא לל"ב דרבא בריש כתובות יש אונס בגיטין וא"כ מוכרח לתרץ כן כדי שלא תקשה לההוא לישנא:

רא"ש ד"ה וכ"ת קטלא שאני. דכתיב כו' והצילו העדה וגו' א"נ קטלא מידי כו'. כ"נ דצ"ל ועי' בתוס':