רש"ש על נדרים יז.

ר"ן ד"ה כיון. וק"ל תו דאי תלי (כצ"ל) כו' הלכך כו' על כל זית וזית שבו תלה נזירותו וכי אכיל טובא כו' ומתרין ביה בין כל זית וזית כו' חייב על כל אכילה ואכילה. מדבריו למדנו בנשבע שאם ילך לבית פלוני יתן לצדקה כך וכך. והלך כמה פעמים חייב לתת על כל פעם ופעם סך הקצוב והוא דהתרו בו בין כל הליכה והליכה. אבל תימה בעיני ד"ז שיהא תלוי בהתראה דוקא דמשמע מדבריו דלא סגי בלא"ה אף שיודע בעצמו שתלה נזירות באכילת כל זית וזית. ולכאורה משמע בנזיר פ"ב מ"ח באומר כשיהיה לי ולד אהיה נזיר דלא הוה נזיר אלא בולד הראשון (ועי' בתמורה ר"פ כיצד מערימין במשנה. ובב"ב ק"מ ב' במשנה ובגמרא ובפי' רשב"ם ונ"י שם) וא"כ ה"ה בנידון דידן. אולם יש לחלק דהתם תלה בדבר הבא מאליו. אבל הכא דתלה במעשה דידיה וביותר שכוונתו היתה למיגדר מלתא דהילוך לבית פלוני. איכא למימר דרצונו היה על כל פעם ופעם שילך יתן הקנס. ועוד נלע"ד בשנשים לב לדקדוק התוי"ט שם במ"ז בד"ה כשאראה. דנ"ל דמשום דינא דמשנה הסמוכה דאמרן דא"ח אלא בולד הראשון. להכי נקיט כשאראה דמשמעו בראייה ראשונה דלידה. אמנם בגיטין (עו) במשנה וגמרא ובפרש"י והר"ן מוכח דאמרינן דאין דעתו רק על פעם הראשון וצ"ע לדינא: