רש"ש על נזיר מט.

תד"ה ומשני. ועל נפש מת ל"י דמוקי ליה לקרובים. כצ"ל:

בא"ד ונראה למהר"ף דלר"ע דדריש מנפש מת דנזיר כו'. כצ"ל:

בא"ד וכיון דהוי מטעם כו"פ כו' א"כ אפי' בק"ו נמי לא כו'. כצ"ל:

בא"ד הילכך תו ליכא למידייניה בכו"פ כו' כגון אמו כמו לר"ע כו'. כצ"ל:

בא"ד אינו מכח הפסוק עצמו דכ"ג אלא מכ"ה כדפרישי' לעיל. כצ"ל:

בא"ד ותו לא מידי כ"ז לשון מהר"ף. כצ"ל: