רש"ש על נזיר לב:

תד"ה ואם לאו. שאלמלי כו'. צ"ל ביו"ד בסוף:

גמרא מי שלא נתקיימו דבריו אמאי הוי נזיר כו'. לפי מה שפי' המפרש לעיל (ל"א רע"ב) כוונת משנה זו דר"ל דשנים היו מתוכחים באותו שבא כנגדו א' אומר שזה ראובן. והב' אומר שאינו ראובן והריני נזיר אם הוא ראובן. הוה א"ש בפשיטות לישנא דמתניתין מי שלא נתקיימו דבריו דר"ל דבריו הראשונים שאמר שאינו ראובן. ואם הוא ראובן הרי ל"נ דבריו ולכן הוה נזיר שהרי אמר הריני נזיר אם הוא ראובן. וכן תפרש כולם על דרך זה. ונראה שלזה כוון הרמב"ם בפירושו אלא שקיצר במובן. אבל ק"ל על פי' זה דהלא זה הוא נדרי שגגות שהתירו חכמים כמו אם אכלתי כו' בנדרים (כה ב) במשנה. ושם בגמרא הדין אמר שבועתא דהכי אמר רב כו' ומוכח שם בפי' הר"ן דאי תלי בזה איסור פירות נמי שרי. אלא ודאי פי' התוס' עיקר ומקשה הגמרא שפיר: