רש"ש על נזיר לא.

במשנה חבית של יין כו'. עי' בתוי"ט ולכאורה דבריו מגומגמין. ונראה כוונתו דדינר זהב או כסף גופו ראוי לב"ה משא"כ יין או שמן דנמכרים לצריכין למזבח וזהו שכ' ונפדה. ודמיהן יפלו לב"ה. או דט"ס בדבריו ותחת ונפדה צ"ל ונקרב. ומש"כ וכדתנן במ"ח כו' לכאורה תמוה דאדרבה שם איתא דיביא בדמיהן עולות. אבל ס"ל ז"ל דר"א ור"י דבמ"ז פליגי על ר' אלעזר בהא דמ"ח וס"ל דדמיהן יפלו לב"ה דאף ר"י ל"ק אלא בהמה דוקא דאפילו נקבות כו' ויביא בדמיהן עולות. וזה דלא כהרמב"ם בפ"ה מהל' ערכין ה"ח. (ונראה דלפני הרמב"ם היה הגי' במ"ח ר' אליעזר ביו"ד לכן נדחק לחלק) אלא כהראב"ד שם. (ומש"כ הראב"ד ור"א סבר כר"י ר"ל כר"י ועדיפא מיני' ודו"ק) וכוונת התוי"ט שהביא משקלים הוא למאי דכתב וימכר לצריכין. ומאי דלא מוקי התוי"ט מתניתין דהכא כר' אלעזר. משום דא"כ ל"ל למיתני חבית טפי ה"ל למיתני פרה ודו"ק:

גמרא ובה"א א"כ שיצא בראשון מבע"ל. עי' ע"ז פי' התוס' (בדף לג) וכוונתם נראה דר"ל מדאמר ראשון ולא בראשון בב'. ולא מיתורא דמביתי ועי' במפרש. וכן מבואר להדיא בש"מ. והנה הופיעו לנו חכז"ל דבר חדש בשמוש הב'. דכשהוא בא בראש מלת ראשון יורה שאינו ראשון מחלט. אלא ראשון למינים הבאים אחריו אף שקדמו אחר שאינו ממינו. ובזה נ"ל הא דבפ' במדבר (ב ט) כתיב בדגל יהודה ראשונה יסעו. ובפ' בהעלותך (י' יד) כתיב ויסע כו' בראשונה. הוא מפני דשם כתיב מקודם נעלה הענן כו'. א"כ הוא היה הראשון בנסיעה. ודגל יהודה איננו ראשון אלא נגד שארי דגלים לכן כתיב בראשונה בבי"ת. והא דכתיב יד העדים תהיה בו בראשונה. י"ל משום דאחד מן העדים דוחפו תחלה (סנהדרין מ"ה במשנה) וא"כ עד השני איננו ראשון אלא נגד כל העם. ובמסית דכתיב ידך תהיה בו בראשונה. אולי משום דגם בו מצוה בעדים תחלה והניסת אינו אלא ראשון לשאר העם. וכעת ל"מ עדיין ד"ז מפורש. וק"ק דבמשנה פ"ז דסנהדרין מ"י איתא העומדים כו' מביאין אותו לב"ד וסוקלין אותו ולא בארה דהמצוה בניסת להמיתו תחלה. אולם בספרי איתא הביאו רש"י בנימוקיו וכן הרמב"ם בחבורו. ואולי משום דזיל קרי בי רב הוא. (ועמש"כ בס"ד בס' נת"ע בהשמטה דף קי"א). והא דבארה דין דעדים שם פ"ו מ"ד. הוא לשני דברים א'. לאשמעינן דד"ז נוהג בכל הנסקלין אף שבתורה לא בא אלא בעובד ע"ז. ב'. להורות לנו דא' מן העדים דוחפו כו':