רש"ש על נזיר ל.

רש"י ד"ה ואי אייתי באמצע. ואפשר דקאי בשלש עשרה כו'. כ"נ דצ"ל:

תד"ה ה"ג ואי לבסוף כלומר עכשיו שלא נבדק כו' אם לא יביא ב"ש כו' דודאי אלו ל"י היה בשביל נדר אביו. ק"ל דהא פסקינן בנדה (מו) דחוששין שמא נשרו בספיקא דאורייתא. וצ"ל דה"ק אלו הוה אפשר לידע דלא הביא אלא לבסוף. אבל כיון דא"א דחיישינן לנשירה ושמא אייתי במצעי. אבל מש"כ לקמן דאמתני' ליכא למיפרך דודאי בדקינן כו' ואי מספקינן כו'. קשה הרי לעולם יהיה ספק שמא נשרו:

בא"ד וגם בשביל עצמו כיון שלא פירש. נראה דר"ל שלא פירש אם יביא ב"ש במצעי יהיה נזיר מעכשיו בשביל עצמו:

תד"ה לרבי. שימתין ר"ח ששים יום כו'. כצ"ל. וכ"ה גי' האו"מ שבגליון אלא שנדפס שלא במקומו: