רש"ש על נזיר כא.

גמרא ומשום דקתני בסיפא כו' מכלל דאיכא אמצעי מש"ה תני ואני ואני. ק"ל מגיטין (כט ב) במשנה דתני ואין שליח אחרון כו' ודייק מזה בגמרא שם מכלל דשליח דשליח משוי שליח אע"ג דלא תני ליה (ועמש"כ ברפ"ב דב"ק). וזה י"ל דהתם צריך להאריך קצת והכא אינה אלא תיבה א'. אבל קשה עוד מנדרים (סו א) במשנה דתני לזה ולזה ותני אח"כ הותר האמצעי כו'. וי"ל כיון דתני שם ברישא לכולכם וע"כ לא הוו בפחות מג' כמש"כ התוס' בכתובות (ח). א"כ מובן דאיכא אמצעי ועמש"כ בס"ד בחדושי לס' נת"ע אות י"ג:

שם ומאי אחרון דקתני אמצעי ואיידי דתני ראשון תני אחרון. וכן מצינו בקרא (בראשית לג ב) ואת לאה וילדיה אחרונים. ולא קשה מזה על הא דדייק בגיטין שם מלשון אחרון כדהבאתי לעיל. הוא משום דלא תנן מקודם ראשון והכא ל"ק אלא משום איידי כו'. והתוי"ט בפ"ז דדמאי מ"ג ל"ד במחכ"ת. וכן יפול בזה מש"כ אני ברפ"ב דב"ק:

תד"ה לימא. בשלמא לרשב"ל כו' לאשמעי' כו' ואע"ג דאמצעי מפסיק כו'. לכאורה קשה א"כ מאי פריך לר"י נשיאה וליתני חד. י"ל משום דאי בא התנא לאשמעינן חידוש דהפסקה ה"ל לאשמעי' גם חדוש דרביעי. אלא ע"כ לא בא התנא אלא לאשמעינן דין התפסה א"כ לא ליתני אלא חד. ויל"פ כן לשון הש"ס וליתני חד (אי לא בעי למיתני אלא דין התפסה) ולשמעינן הני (הו' בא בכאן לשמוש או המחלק ור"ל או ה"ל לאשמעינן הני חידושי) ועיין בספר ב"ר: