רש"ש על נזיר יד.

רש"י ד"ה ואת"ל (בסופו). נזירות מועטת או לנזירות מאה כו'. כצ"ל:

תוספות (ברה"ע) לא סלקי הנך עשרה שישלים אחר נזירות דאחר עשרים לאיצטרופי כו'. כצ"ל:

תד"ה מי חיילא. או אחר שנה אחת כו' דחזר לנזירות עולם כו'. ל"י מדוע בבעיא ראשונה דרבא במעכשיו ק' יום לצד דחיילין מהשתא אע"ג דאסור לגלח בכל ימי משך הק"י כתבו לעיל דיגלח ויביא קרבן אחר כלות סתם נזירות דמונה לאחר כ'. ובמש"כ המפרש בד"ה ואת"ל יש לישב קצת:

תד"ה אמר כמשה. וק"ק למ"ד דלבד נו"נ לא קריבין בבמה (ר"ל אפי' בבמת ציבור) כו' דהא קרבן נזיר לאו נידר ונידב הוא. כ"נ דצ"ל. עי' בסוגיא דזבחים שם ובתמורה י"ד ב' בתד"ה אלא:

בסה"ד ולא היה היתר כי אם בשילה. כן הגיה בס' ב"ר. אבל תמוה דהרי היו יכולין להקריב קרבנותיהן באוה"מ בעודן בערבות מואב שהרי לא עברו את הירדן עד בעשור בניסן. ואין לומר מפני חלות ורקיקין דאינן באין מן החדש. דהא אפי' למ"ד דחדש נוהג בח"ל לא התחיל אלא מעת בואם לארץ. וגם לשון כל ימיהם אינו מדוקדק שהרי גלגל לא היה אלא י"ד שנה. והיו יכולין להביא אח"כ בשילה: