רש"ש על מועד קטן ז:

תוס' בד"ה ה"ג בת"כ ז' ימים ימי ספירו כו'. ר"ל דל"ג יספרו לו אשר בגמרות שלפנינו. ודריש שבעת ימים דכתיב בקרא דישב מחוץ לאהלו דאינו אסור אלא ז"י דסיפורו. ואגב שנכתב (תיבות אלו יספרו לו) בפסוק כו' (שהוא ביחזקאל) טעו הסופרים וכתבוהו כאן. והרש"א במחכ"ת ל"ד בכאן. ועי' לקמן בתד"ה מאי ובמש"כ שם:

תד"ה יותם. וישעיה נתנבא בשעה שנתנגע כו'. יותר הל"ל דנבואה זו דועוד ס"ה שנה כו' נתנבא בימי אחז כדכתיב ברה"פ והוא מאוחר הרבה. וכן איתא בפרש"י בישעיה שם: והרד"ק שם כתב דחשבון זה (זה) (דס"ה שנה) מתחיל מי"ז לירבעם בן יואש וא"כ נשאר משנותיו עוד כ"ד שנה (ששה חדשים דזכריה בנו לא חשיב כיון דלא היה שנה שלמה) יו"ד דמנחם ב' דפקחי' כ' דפקח ט' דהושע הרי ס"ה. ותמיהני עליו ששכח ד"ע בב' מקומות. א) במלכים (ב טו ח) שכ' שם דזכריה מלך בחיי אביו י"א שנה והם לבד המ"א שנה שמלך אביו לבדו. ב) (שם יז א) שכ' דהושע מלך עוד ח' שנים לבד התשעה ע"ש ואם כן יהיה יותר י"ט שנה והל"ל דמתחיל החשבון מל"ו לירבעם:

בא"ד ומאחר שזה אמת נמצא צריך ליישב כו'. לכאורה תמוה מה שתלו זה בהקודם. ובמה שפרש"י במלכים (ב טו א) י"ל ע"ש:

בא"ד מלכו כאחת והא ירבעם כו'. כצ"ל:

תד"ה מאי. מיהו מדכתיב ביה לו כו'. נראה דר"ל לו מאהלו דומיא דדרשינן בקדושין (יז ב) ועבדו ולא את הבן כו'. וכה"ג פי' המהרש"א בקידושין (נח) דהא דאיתא בע"ז (נד ב) א"ק הוא ולא חליפי חליפין דהכוונה על הכינוי מן כמוהו וכיוצא בו הרבה ודלא כקרבן אהרן שהשיא כוונתם על לו דיספרו לו הכתוב ביחזקאל וזה אטעי' גם למהרש"א הנ"ל:

תד"ה דבר. וא"נ לפרש שאר דברי רשות כגון חבילי קש. נראה דר"ל הדומים לחבילי קש דמשום אינהו גופייהו ודאי ממתינים שהרי ר"י דריש ופינו אפילו חבילי קש: