רש"ש על מועד קטן ד:

גמרא כדתנן המדל בגפנים כו'. קשה דלא מייתי מהמוקדם דתנן שם פ"ג מ"ג המדל נותן מן המשואר כו':

גמ' שם אמימר מתני לה מפני שנראה כעודר וקשיא ליה כו'. משמע דלמ"ד מפני שמכשיר כו' ל"ק דאיכא לאוקמיה דשדיא לאבראי. ולפ"ז לא א"ש מאי דהדרי תרוייהו (ר"ז וראב"מ) לתרוצי הך קושיא הא לחד מינייהו ל"ק כלל. ואולי צ"ל במקום אחד רב זירא וכדעת התוס' במנחות (מ ב) דתרי נינהו. והא ל"ק דתסתיים מיהא דראב"מ הוא דאמר מפני שנראה כעודר. די"ל כמש"כ התוס' לעיל (ג ב) בד"ה ר"א בתירוץ הב':

רש"י ד"ה ציתאי. מקום. ביבמות (כא ב) משמע דהוא שם אדם פרטי. ואולי כוונתו שנקרא בר ציתאי ע"ש מקומו וכ"מ לישנא דבני בר:

רש"י ד"ה בדוכתיה. דלא עביד אלא לרכך ארעא. כצ"ל: