רש"ש על מועד קטן כ:

גמרא כי תניא ההיא לכבוד אביו ואמו. לקמן (כד כו ב):

רש"י ד"ה כל שמתאבל עליו. מצייר רק במה שרשב"א מודה. וחכמים הלא מוסיפין עליו כדמוכח לקמן ובפירושו. ואפשר דבא לומר דאף באב ובן אינו אלא עמו דלא תימא דבהם מודו לרשב"א:

רש"י ד"ה עמו בבית. שיהא אביו או בנו כו'. כצ"ל:

תד"ה קורע (בסופו). וברכת אבלים נחלקו כו' בשבת אם חייב כו'. לכאורה צ"ע דלקמן (כז) תנן דאין אומרים ברכת אבלים במועד. ונראה דהתם בברכת רחבה. והתוס' מיירי בהא דבברכת המזון דאיתא בברכות (מו ב) עי' בכתובות (ח ב) ובתוס' שם:

תד"ה ואחותו. ל"מ מאביו כו'. מפרשי בין מאביו לבד שלא מאמו וכן בבין מאמו וכ"מ מהפוסקים. ותמיהני מדוע לא נפרש דר"ל מאביו ומאמו יחד דוקא דכה"ג באהלות פ"י מ"ד בין מלמעלן בין מלמטן לפי' הא"נ שבר"ש ואחריו החזיק הגר"א דהיינו בשתיהן יחד ע"ש. ובקידושין (עג סע"א) שמא ישא אחותו בין מאביו בין מאמו דר"ל ג"כ משניהם יחד עיין שם ובפרש"י. שוב ראיתי במרדכי שהביא פי' זה בשם רבינו יואל. ושגם עשה מעשה אלא שהמרדכי דחהו מהירושלמי:

תד"ה באפה. ובפ"ק דכתובות קאמר עמו בבית ושמא כו'. גם בכאן איתא עמו בבית אלא מפני שאפשר לחלק בין אשתו לשאר קרובים וכמו דהקילו בדידה דאינו מתאבל רק על אביה ואמה וכן היא עם בעלה אינו אלא על אביו ואמו לדעתם לקמן. לכן הביאו מההיא דכתובות דשם גם באבילות דבעל ואשה קאמר עמו בבית:

תד"ה ומרחצת. בחמין כו' היא נמי מותרת. ק"ל מוזגת את הכוס מא"ל. אבל באמת לא חשיב רק דברים המביאין לידי הרגל דבר עי' כתובות (ד ב). ונ"ל דהם מפרשי דהקושיא היא ממרחצת כו' (ודלא כפרש"י דדלמא על מטה כפויה קאמר דמצעת לו דזה מותר אפי' לאבל עצמו כדאיתא בטור סי' שפ"ז מא"ר) לכן כתבו בחמין כו' היא נמי מותרת ומאי קפריך וכ"ה ברא"ש ביתר ביאור ע"ש: