רש״ש על משנה פרה ז

תוי"ט ד"ה ונמלך. וגם דברי הראב"ד אינו כו'. ע"ש בהשגת הראב"ד שלפניה ושלאחריה ותראה שעיין יפה על הרמב"ם פה על מה שהשמיט הא דונמלך כו'. דלשיטתו דטעם הפסולין דמשנתינו אינו רק משום היסח הדעת לכן בלא נמלך אף הראשונים כשרים. ובנמלך היינו טעמא דפסולים דנראה שהיו עליו מילוי האחרונים למשא והס"ד מן הראשונים ע"ש ותבין:

ד"ה שהמלאכה. וכ' הראב"ד כו'. במחכ"ת ל"ד שהראב"ד לא הוצרך לחלוק זה אלא לשיטתו דהפסולים כולם אינם אלא משום הסה"ד. אבל להרמב"ם וסייעתו דטעמם משום מלאכה להכי אין פוסל בקידוש לאחר כיון שהוא לא מלאן וגם המים אינן שלו לא קרינן ביה המלאכה פוסלת במים עי' ברמב"ם שם ה"ד ובכ"מ שם ותבין:

ד"ה באסל. ול"י מאי קאמר כו'. ול"נ שהר"ש מפרש דתסולה לשון משקל והמליצה מתפרשת יפה עפ"י מה שאמרו חז"ל בר"ה (כג) ומחליף על חד תרין בכספא. והאסל הוא ג"כ כעין המוט של מאזני משקל:

בהרע"ב ד"ה לדרכו. לעקם או להרחיב א"ד. חד הוא שילך בדרך אחר ולא בדרך הישר לביתו. ב' היינו אפי' שילך בדרך הישר רק שיטה לצדו למקום בעל החבל. ואינו כשר אלא אם פגעו בדרך הילוכו כמש"כ הרמב"ם בפי' ובחבורו פ"ז ה"ח: