רש״ש על משנה נגעים ז:ד

התולש סימני טומאה:

הא"ר דקדק מלשון המשנה דתולש ב' שערות מן ד' כיון דנשאר עדיין ב"ש שהן סימן טומאה אינו עובר. ותמיהני דהרי זה פלוגתת ר"נ ור"ש בשבת (צד ב') ולר"ג חייב בכה"ג ויקשה ממתני' עליו:

שם בתו"ח להרע"ב ד"ה עד שתפרח כו' עד שתפרח אותה הבהרת שתלש ממנה. וסיים והוה דומיא דתתמעט בהרתו מכגריס. ולע"ד אדרבה מדנקט בנתמעט בהרתו. ש"מ דעד שתפרח לא קאי עלה. דאל"כ תיבת בהרתו מיותרת דהא בה קאי:

תוי"ט ד"ה התולש. אין לי אלא עד שלא נזקק לטומאה כו'. רש"י בשבת (קלב ב') ד"ה נגעים טהורים הביא לשון הספרי בהיפך אין לי אלא משנזקק לטומאה עד שלא נזקק לטומאה מנין ת"ל ככל אשר יורו. והוציא מזה איסור אף נגעים טהורים ע"ש. ועי' מל"מ פ"י מהל' ט"צ: