רש״ש על משנה ביצה ג

במשנה רש"א כל שאין מומו ניכר מבעו"י כו'. היינו דלא איתחזי לחכם כדמפרש בגמ' הא חזי ליה חכם אע"ג שלא התירו עדיין שרי כעובדי דר' אמי ורבא לקמן (כ"ז) ולפמש"כ הת"י בשבת (מ"ו ב') בתד"ה התם אם הו"ל מבעו"י מום מובהק דניתר ע"י ג' בני הכנסת שרי אפי' לא חזו ליה:

במשנה ושוחטין ומחלקין ביניהם. מפירש"י משמע דגריס ושוחט כדלקמן (ס"ד כ"ח) במשנה ואו קתני או דנמנין מעיו"ט או דמחלק ביניהן בלא פיסוק דמים כלל וע"ז שייל בגמ' היכי עביד:

[ברע"ב ד"ה שוקל אדם בשר. מותר לשקול כנגד הכלי כו' ולמחר כו' נ"ב עי' בחידושי מהר"ם לובלין. מהגרמ"ש]: